מתוך ויקיפדיה

חיים מרגליות קלווריסקי (1868 - 1947) אגרונום שהיה ממונה על המושבות בגליל מטעם יק"א. במסגרת תפקידו רכש 80,000 דונם בגליל התחתון והקים עליהם שבע מושבות. כן רכש אדמות באזור שבו מי הכנרת נשפכים לנהר הירדן, עליהן נבנו כנרת ודגניה א. בתפקידו הרחיב את היישוב היהודי בגליל, טיפח את העבודה העברית ואת מערכת החינוך.

השתדל ליצור קשרים ידידותיים עם השכנים הערבים. יצר קשר בין הנהלת התנועה הציונית לבין המלך פייצל בשנת 1914. אחרי מלחמת העולם הראשונה יצר קשר עם ממשלת סוריה. בסוכנות היהודית ובוועד הלאומי עסק בקשרים עם האוכלוסייה הערבית. היה חסיד רעיון מדינה דו-לאומית ליהודים ולערבים בארץ ישראל; ממייסדיה של ברית שלום. סבר כי ארץ ישראל תוכל להיות חלק מפדרציה במזרח התיכון.

תוכן עניינים [הסתרה] 1 תולדות חייו 2 ראשית פעולתו 3 משבר ופתרונו 4 בעמק הירדן 5 מגעיו עם הערבים 6 הנצחת זכרו 7 הערות שוליים 8 לקריאה נוספת 9 קישורים חיצוניים

 תולדות חייו

בשנת 1895 הגיע ליפו לאחר שהשלים לימודי אגרונומיה במונפלייה. היה מזכיר המסדר הציוני החשאי "בני משה", מיסודו של אחד העם, ביפו. במשך שנתיים עבד כמורה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. הוא יסד את החווה בסֵגֵ\\'רָ‏ה, לימים אילניה ובנה את המושבה משמר הירדן. בעקבות נסיון כושל לרכוש אדמות בגליל, שנעשה על ידי יהושע אוסוביצקי מטעם הברון רוטשילד, יק"א החליטה להטיל על קלווריסקי את התפקיד לרכוש אדמות להתיישבות יהודית בגליל. קלווריסקי, בעל הנסיון, ידע כי עם גמר רכישת הקרקע יש להקים על האדמה מושבה חדשה, אחרת הכסף ששולם על רכישת האדמה יונח על קרן הצבי. בחמש שנות פעילותו בגליל התחתון המזרחי רכש קלווריסקי בחבל ארץ זה כ-80,000 דונם

 ראשית פעולתו

בשנים 1902 - 1903 יסד את המושבות כנרת, על חוף הכנרת, "מִלְחָ‏מִיָּ‏‏‏ה", לימים מנחמיה, ממערב לנהר הירדן, יבנאל ובית-גן על המישור בדרום מערב טבריה, כפר תבור למרגלות הר תבור, המושבה סג\\'רה, ליד החווה שבנה קודם לכן ומצפה ליד דרך טבריה-נצרת. שבע המושבות נבנו תוך זמן קצר. התכנון היה כי יתפרנסו מפלחה. בהתאם לכך החלקה שהוקצבה לכל מתיישב הייתה גדולה. כל מתיישב קיבל 300 דונם קרקע לזריעה, מגרש גדול לבנייה, בית, אורווה, משק חי וציוד חקלאי.

המתיישבים היו איכרים מחוסרי קרקע, או בניהם של איכרים מהמושבות בגליל ובשומרון: מטולה, ראש פינה וזכרון יעקב. אליהם נוספו גם מתיישבים שהתיישבו בגולן ובחורן ונאלצו לעזוב את מקומם בשל התנאים הקשים שבהם חיו, וכן קבוצות פועלים. תוך שנים אחדות 200 אכרים, עובדי אדמה, נוספו ליישוב היהודי בגליל.

אחוזת דוברובין

משבר ופתרונו

התנאים לקיום המושבות היו טובים: האדמה פורייה, רחוק מביצות, התקציב הספיק, האיכרים צעירים ובעלי נסיון בחקלאות ובראש המפעל עמד "איש ציוני בלב ובנפש, מעורב עם הבריות, בעל שכל טוב ומזג נוח, ויחסו אל העבודתו ואל הפקידים היה יחס נלבב מאד" הסביבה הערבית הייתה שקטה.

שנת תרס"ה - 1905 הייתה שנת בצורת. לא היה כמעט יבול. לא היה כסף לקניית זרעים ולמאכל הבהמות. הפועלים הערבים שעבדו אצל האיכרים, ה"חרתים", לא גילו חריצות יתרה. ואז נחתה עליהם מכה נוספת: תשלום מס לשלטון הטורקי. הביצוע ניתן לקבלנים. אלה דרשו כל שנה את הכמות שקבלו שנה קודם. אם הייתה שנת בצורת, ניתן היה לערער, אבל ההוצאות הכרוכות בכך היו רבות. המושבות הגיעו לידי מצב של קפאון.

פקידות יק"א נחלצה לעזרת האכרים והציעה הסדר חדש:

• האיכר ייחשב מעתה כאריס. החובות ישולמו תוך 25 שנה ויישאו ריבית נמוכה.
  
  
• לאיכר אין רשות למכור או להנחיל את חלקתו וכן אין רשאי להעסיק פועלים ללא רשות הפקידות.
  
  
• את המסים יימשיך לשלם האיכר.
  
  
• אם לא יעמוד בהתחייבויות תלקח מהאיכר חלקת האדמה שקבל.

האכרים לא הסכימו לתנאים. בסופו של דבר: "במרחבי השדות הפוריים ישבו אכרים שהגיעו לעניות מנוולת. והעבודה עברה לידיים של ה"חרתים", כמו במושבות הפלחה הישנות"

 בעמק הירדן

קלווריסקי המשיך בפעילות וקנה 18,000 דונם קרקע בעמק הירדן, מכפר דליקה ומכפר "און-גונה", במקום בו יוצא נהר הירדן מהכנרת. פקידות יק"א לא אישרה את כל הקנייה, היא הסכימה לרכישת שני-שליש מהקרקע. קלווריסקי שכנע את זלמן דוד ליבונטין שבנק אנגלו פלשתינה שבניהולו יהיה שותף לרכישה. על אדמות אלה נבנו חוות כנרת - ממערב לירדן וקבוצת דגניה א ממערב לכנרת.

 מגעיו עם הערבים

קלווריסקי ייסד בית ספר לילדי הערבים בכפר ג\'עוני ליד ראש פינה. התמסר לכינון פיוס עם ראשי התנועה הלאומית הערבית. ערך מפגש בין נחום סוקולוב לבין המלך פייסל בשנת 1914. מפגש נוסף התקיים עם נציגי ממשלת סוריה. כל זה במטרה לכינון שיתוף פעולה בין יהודים לערבים.

עמדותיו בזכות ישות דו-לאומית, יהודית וערבית, והשתתפותו הפעילה בתנועות כגון ברית שלום, קדמה מזרחה והליגה להתקרבות ושיתוף יהודי ערבי, לא נתקבלו בעין יפה בקרב המנהיגים הציוניים.

הנצחת זכרו

היישוב מרגליות בגליל העליון קרוי על שמו.

בשנת 2008 יצא לאור הרומן הבדיוני "אחוזת דג\\'אני" מאת אלון חילו, שגיבורו הוא חיים מרגליות קלווריסקי^[4].