מתוך ויקיפדיה

הקבר של משה דוד שוב בבית העלמין של ראש פינה

משה דוד שו"ב (משה דוד ינקוביץ שו"ב), (תרי"ד - תרצ"ח, 1854 - 1938), שליחה של חבורה יישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת אדמה ממוינשט, רוכש אדמות ראש פינה בשם האגודה, מראשי מייסדי ראש פינה וממייסדי יסוד המעלה ומשמר הירדן.

דוד שו"ב נולד למשפחה אורתודוקסית במוינשט שברומניה בשנת 1854.

עד גיל 18 התחנך בבית המדרש ולאחר מכן התחתן ולמד את מקצוע השחיטה, בו עסק במוינשט.

כבר בשנת 1875 ניסה יחד עם שני ידידיו, דוד בוקששתר וזידל ארדני, לעלות לארץ ישראל: הם נסעו לבולגריה כדי לפגוש את הפאשה העות'מאני כדי שימליץ לממשל הטורקי לאשר להם לקבל אדמות בארץ ישראל, אולם בעצתו של הפאשה הם נמנעו מלהגיש בקשה זו בשל הנסיבות הפוליטיות באותה תקופה: מלחמה שעמדה לפרוץ בין טורקיה לרוסיה.

בט"ו באב ה'תרמ"א (1881) ייסד ברומניה את חבורה יישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת אדמה. במסגרת זו פנה לבקשת תמיכה מארגון כי"ח בפריז ומארגונים יהודיים נוספים, כמו כי"ח בלונדון, אך לא נענה מהם.

לאחר שארגן כ-30 משפחות שהסכימו לעלות לארץ קיבל על עצמו להיות נציגם ויצא בי"ט בכסלו ה'תרמ"ב (1882) לקושטא בדרכו להכנת התשתית ההתיישבותית בארץ ישראל. בקושטא הוא נפגש עם החכם באשי, ר' משה הלוי, וביקש את עזרתו בהשגת אישור מטעם הממשל הטורקי. הלוי ארגן פגישה בביתו יחד עם רופאו של הסולטן, השר אליאס. הלה הציע לדוד שו"ב שלא לפנות בבקשה רשמית, אלא פשוט לעלות ולקנות בכספו אדמות בארץ. השר אליאס הבטיח מצדו לשכנע את הסולטן לוותר על המסים בשנים הראשונות להתיישבותם בארץ.

בכ"ט בטבת ה'תרמ"ב הגיע דוד שו"ב לבית דודו, ר' אריה הכהן, בצפת והחל לחפש באזור אדמות לקנייה.

שו"ב שלח מכתב לאגודתו ברומניה, בו ביקש אישור לקנייה והם שלחו את דוד בוקששתר, שהיה בקיא דיו בעבודת האדמה כדי לבדוק את ההצעה. דוד שו"ב סייר יחד עם בוקששתר גם באזור ירושלים, בשפלה ובאזורים אחרים, ולבסוף החליטו על רכישת אדמות גיא אוני ליד צפת, והקנייה בוצעה בכ"ח באב ה'תרמ"ב (1882).

לאחר הקנייה התאספה קבוצה של 44 משפחות: עשרים ושתיים מהן מהעיר מוינשט (ביניהם אחותו ובעלה, מרדכי ברנשטיין), עשר מהן מברלאד, שמונה מגאלאץ ומשפחה אחת מפוקשאן - בסה"כ 228 נפשות.

דוד שו"ב הנהיג את המתיישבים שנשארו עמו בראש פינה ועבד גם הוא בעבודת אדמה.

בשנת ה'תרמ"ו (1886) מונה על ידי הברון רוטשילד לשמש כמנהל בית הספר של המושבה ובה הנהיג לראשונה שיטת לימוד חדשה שנקראה "עברית בעברית". על הקשיים שבהנחת שיטה זו כתב דוד שו"ב בספרו, כך:

	הייתי הראשון בגליל העליון, שהתחיל ללמד בבית הספר על פי השיטה של עברית בעברית. נקל להבין עד כמה קשתה עלי העבודה אז, עת שחסרו גם הספרים האלמנטרים, והוכרחתי לסדר בעצמי את שיעורי הלימודים בכתב. בכלל לא הייתה עוד השיטה הזאת מפותחת למדי כדי ללמד על פיה את הילדים ששפתם הייתה שפת הז'רגונית. נלחמתי בכל מאמצי כוחי בכל המפריעים, הן צד הלימודים עצמם והן מצד האבות, אשר התנגדו לשיטה זו שלא הורגלו בה, וגם השפה לא ידעו. היו כאלה אשר לעגו לי, ומילאו פיהם צחוק. מעניין: כאשר הצעתי לפני בן-שמעון מנהל המושבה שיכתוב לפריז ויבקש תקציב לקניית ספרים נחוצים, הביט בי המנהל בתמיהה ויאמר לי: כיצד ? האם בשביל ספרי לימוד בעברית יש צורך לכתוב לפריז ? האין בצפת סידורי תפילה וחומשים ? וכאשר ביארתי לו כי לא לספרים כאלה אני מתכוון אלא נחוצים לי ספרי דקדוק, דברי הימים וכדומה, השתומם עוד יותר וישאל בתמימות: האם באמת יש ספרים כאלה בשפה העברית? נתתי לו רשימת הספרים הנחוצים והוא שלח אותם למר שייד בפריז וזה שלח אותם למוציא ספרים בפרנקפורט ואחרי זמן קצר הגיעו הספרים.

בשנת ה'תרנ"א (1891) עבר לנהל את המושבה החדשה, משמר הירדן, ואף יצא לאירופה כדי לאסוף עבורה תרומות. לאחר שובו מונה על ידי פקידות הברון לנהל את המושבה עין זיתים.

בשנת ה'תרנ"ו (1896) נסע לברלין כדי לנהל תערוכה ארץ-ישראלית שהוצגה בתערוכת התעשייה בברלין. כשיצא לאור ספרו של הרצל, מדינת היהודים, נסע לבקרו בווינה ומאז נקשרה ביניהם ידידות אמיצה והוא היה ממלוויו בעת ביקורו בארץ ישראל בסתיו 1898.

לאחר שובו מברלין ניסה להקים טחנת קמח בצפת, אולם נכשל בניסיונו זה ושקע בחובות. על מנת לפרוע חובותיו החליט לנסוע לארצות הברית, בה עסק בעידוד עלייה לארץ ובה הקים מוסדות חינוך: גן ילדים בעיר ניו יורק ותלמוד תורה בעיר הרטפורד, ובהם הנהיג את שיטת הלימוד שפיתח, עברית בעברית.

בשנת 1908 חזר לארץ והיה למזכיר המושבה זכרון יעקב. אחר כך עבר לירושלים ולימד עברית בבית הספר של כי"ח.

בין השנים 1920-1928 ניהל את בית היתומים "עזרת הגליל".

בכ' באדר ה'תרצ"ח (1938) נפטר דוד שו"ב בירושלים והובא לקבורה בראש פינה, אותה ייסד.

דוד שו"ב העיד בספרי זיכרונותיו כי את חיבתו לארץ ישראל ואת משיכתו לרעיון יישוב הארץ הוא שאב מדודו, ר' יוסף אריה הכהן, אשר עלה לארץ כבר בשנת 1863, והתיישב בחיפה ולאחר מכן בצפת; וכן מספריו של ר' צבי הירש קלישר, וממאמריו של דוד גורדון שהתפרסמו בעיתון המגיד.

ספריו מהווים מקור חשוב להכרת היישוב היהודי בגליל בימיו.

הרחוב הראשי בראש פינה נושא את שמו.

[